לא בא לי על פרויקט הצד שלי

פרויקטים צדדיים צריכים להיות מהנים. אחרי הכול, אנחנו משקיעים הרבה זמן ואנרגיה במשהו שאנחנו יודעים איך הוא מתחיל ולא ברור איך הוא מסתיים. אבל מה קורה אם ההרגשה שלנו משתנה או המוטיבציה יורדת כי זה לא מרגיש נכון. כישלון? ממש לא!

הדרך הקלה ביותר שאני מיישם, כדי להימנע מהרגשה של כישלון מצד אחד ובכל זאת לאפשר לי נקודת יציאה מצד שני, היא להגדיר נקודות לבחינה עצמית במרווחי זמן קבועים.

באחד הפרויקטים שהייתי שותף להם, התחייבנו לפרסם ניוזלטר, הכולל 7 סינגלים של יוצרים חדשים בכל 2 בחודש במשך רבעון (3 חודשים). התקופה שנבחרה הייתה די שרירותית, היות ורצינו לבחון את היכולת שלנו לרכז מספר כזה של אמנים בפרק הזמן שהקצבנו. הרגשנו אז, על סמך ניסיון קודם דומה, שזה אפשרי להצליח וגם קצר מספיק כדי שלא נסחוב הרבה זמן אם נראה שזה לא זה. בתום 3 החודשים, הערכנו מחדש ושאלנו את עצמנו כמה שאלות קשות שמתאימות לכל פרויקט צדדי:

- האם הפרויקט ממשיך לייצר ערך עבור המאמץ והזמן שאני משקיע? איזה ערך?

- האם אנחנו לומדים דברים חדשים תוך הרצת הפרויקט, כדי שזה עדיין יהיה שווה את זה? מה למדנו?

- האם אנחנו מצפים בקוצר רוח להמשיך ולעבוד על הפרויקט הזה או שזה הפך למטלה? אם מטלה אז למה?

אם, לאחר 3 חודשים, נחליט שהפצת הניוזלטר כבר לא שווה את זה, אנחנו יכולים להפסיק בלי להרגיש שנכשלנו. נקודות היציאה מספקות דרך לוודא שהזמן והאנרגיה שאנחנו מקדישים לפרויקט הצדדי שלנו עדיין שווים את זה.

סיפורי הצלחה תמיד מדברים על נחישות, הכוח להתמיד, להמשיך לדחוף קדימה למרות שעייפים, עסוקים ועמוסים מדי. חשוב לא פחות להיות מסוגלים לקחת צעד אחורה, להסתכל בכנות על הפרויקט שלכם ולהבין מתי להפסיק ולהתחיל אחד שיהיה יותר מתגמל.